תוֹכֶן
- מבוא
- ילדות והתבגרות
- הכשרה וקריירה מוקדמת
- בטלוויזיה
- בלונדון
- חזרה לברזיל
- הקשר היסטורי
- העדות
- התאבדות לכאורה
- השאלה הגדולה
- טיפש
מבוא
הדיקטטורה הצבאית של ברזיל הותירה סימנים רבים בחברה, אך היא פגעה בעיקר במשפחות שחיו ונלחמו בתקופה זו. בין אלה הוא אחד של ולדימיר הרצוג, עיתונאי חשוב אשר חמושים על ידי המפלגה הקומוניסטית הברזילאית (PCB). הרצוג עונה ונהרג ב -1975, לאחר שדיווח לצה"ל על "הבהרת" פעולותיו "הפליליות". בגרסת הזמן הוא היה מתאבד.
ילדות והתבגרות
ולדו הרצוג נולד ב -27 ביוני 1937, ביוגוסלביה לשעבר (כיום קרואטיה). הוא הגיע לברזיל עם הוריו, זיגמונד וזורה הרצוג, אחרי מלחמת העולם השנייה. בהיותם ממוצא יהודי, הם נרדפו על ידי המדינה, שבשליטת גרמניה הנאצית. עוד בזמן המלחמה ברחו לאיטליה, שם חיו בחשאי בכמה ערים. רק לאחר הסכסוך הם היגרו לסאו פאולו.
הכשרה וקריירה מוקדמת
ולדו סיים את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטת סאו פאולו (USP) ב -1959. אך לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד כעיתונאי בכמה סוכנויות עיתונות. הוא עבד עבור העיתון "O Estado de S. Paulo", שם הוא התחיל לחתום בתור "ולדימיר" כי הוא חשב שמו נשמע מוזר הברזילאים. שם, הוא היה אחד הכתבים המובילים של הצוות כי היה להקים סניף בברזיליה בחודשים הראשונים של הבירה הפדרלית החדשה. נוסף על כך, הוא כיהן כעורך ומפקד עד לשנת 1965, כשעזב את החברה.
בטלוויזיה
ב -1963, כשעבד עבור "מדינת סנט פול", הצטרף הרצוג לעיתונות הטלוויזיונית. הוא שימש עורך ומזכיר של "הצג דה Notícias", תוכנית הטלוויזיה היומית בטלוויזיה של TV-Excelsior (לשעבר תעלה 9 של סאו פאולו). גם כאשר עזב את החדשות, המשיך ולדימיר להשקיע בקריירה שלו בטלוויזיה. ב -1965 נסע ללונדון, אנגליה, לעבוד בשירות הברזילאי של ה- BBC כמפיק ושדרן. הוא גם שיתף פעולה עם המחלקה לקולנוע וטלוויזיה של משרד המידע המרכזי, איגוד משרד החוץ, בהפקת והצגת תוכניות באנגליה, לטלוויזיה הברזילאית.
בלונדון
בשלוש שנותיה בלונדון, ניצלה הרצוג את ההזדמנות ללמוד ולשפר את כישורי הטלוויזיה והקולנוע שלה.הוא קיבל מלגה, כאשר הוא מונה על ידי שר החינוך של סאו פאולו, ללמוד את "קורס טלוויזיה וטלוויזיה לסטודנטים בחו"ל" במרכז הטלוויזיה BBC. במהלך לימודיו, הוא גם עשה התמחות במחלקות שונות של ה- BBC TV.
חזרה לברזיל
עם שובו לברזיל ב -1968, הוא עבד על המגזין "Visão" כמוציא לאור תרבותי. בשנת 1972, הוא נקרא להנחות את החדשות החדשות שפורסמו תוכנית הטלוויזיה Hora da Noticia, בטלוויזיה Cultura, בסאו פאולו. באותה תקופה, הוא לימד עיתונות טלוויזיה בבית ארמנדו אלברס Pentadeo קרן ו USP הספר לתקשורת ואמנות. הם היו "שנות העופרת" של הדיקטטורה הברזילאית, וצנזורה ודיכוי לא היו מרוצים בעיקר מהעיתונות. כחבר המפלגה הקומוניסטית הברזילאית (PCB), הפך ולדימיר לחייל בתנועת ההתנגדות נגד המשטר.
הקשר היסטורי
בשנת 1974 הפך הגנרל ארנסטו גייזל לנשיא עם נאומו של "פתיחות פוליטית" (שנקראה אז "התמתנות"). בפועל, משמעות הדבר היא צמצום הצנזורה, חקירת הטענות על עינויים והגברת השתתפות האזרחים בממשלה. אבל בנוסף לניצחון המתנגדים בבחירות לפרלמנט ומשבר הנפט, הגנרל אדנרדו ד'אווילה מלו האשים את הקומוניסטים שיש להם מסתננים מיליטנטים בממשלת סאו פאולו. כדי למנוע כשל במערכת, הדיכוי המשיך חזק. בתחושת איום, מרכז המידע של הצבא (CIE) החל לחקור, בעיקר את ה- PCB.
העדות
באוקטובר 1975, Vlado הוזמן על ידי הצבא השני להעיד על קשריו עם PCB. הצבא האשים אותו במעורבות פלילית, מאחר שהמפלגה הייתה בלתי חוקית. הוא השתתף במערך מידע תפעול - פנימי פעולות המבצעים מרכז (DOI-CODI, צבא המודיעין והדיכוי סניף) ונעצר עם שני עיתונאים נוספים. למחרת, 25, כאשר נקרא להעיד, הכחיש כל קשר עם PCB. ולדימיר הרצוג כבר לא נראה בחיים.
התאבדות לכאורה
ב -25 באוקטובר, שירות המידע הלאומי (SNI) קיבל את הידיעה כי העיתונאי ולדימיר הרצוג התאבד. על פי הדו"ח, שהוצא על ידי המשטרה הטכנית של סאו פאולו, הוא תלה את עצמו ברצועת בד - "רצועה של הסרבל שהאסיר לבש" - קשור לגובה של מטר וחצי. ללא מקום לגופו לתלות, העיתונאי היה עומד על רגליו על הקרקע ורגליו כפופות, כפי שמוצג בתצלום המצורף לדוח.
השאלה הגדולה
הנקודה היא שלמתאמת האסירים של ה- DOI-CODI לא היתה חגורה, שהוסרה יחד עם שרוכי הנעליים לפני שנשלחו לתאים. יתר על כן, במצב שבו היה העיתונאי (המוצג בתמונה) זה היה בלתי אפשרי לתלות את עצמו. לדברי הרב שהכין את גופתו של ולאדו, היו סימנים שהוכיחו את העינוי שדרכו עבר. העיתונאים שנעצרו איתו, ג'ורג 'דוק אסטרדה ורודולפו קונדר, טענו ששמעו חיילים מקבלים פקודות לקבל את הכיסא החשמלי באותו יום.
טיפש
מותו של הרצוג היה זרז לשינויים רבים. יהודים אינם קוברים התאבדויות בתוך בית הקברות שלהם, אלא מחוצה לה. עם זאת, וולדימיר נקבר בתוך בית הקברות הישראלי, מראה לכולם שהוא לא מאמין בגרסה של הממשלה. המעשה הבין-דתי למותו היה ההפגנה הגדולה הראשונה נגד מנהגי הדיקטטורה, אחרי ה- AI-5, ואספה אלפי אנשים בתוך ומחוץ לקתדרלת הראייה, בסאו פאולו. המחאות עודדו אחרים, שהחלישו את הדיקטטורה עד שהגיעו לסופה (ב -1985). שיא המוות של ולדימיר, לעומת זאת, תוקן רק בשנת 2012, נאמר כי "מוות נגרם מפציעות והתעללות סבל תלות ב -2 הצבא - SP (DOI-CODI)".