תוֹכֶן
ילדים מפתחים את תחושת העצמי שלהם מהסביבה שבה הם גדלים. בדרך כלל, הסביבה המשפחתית משחקת תפקיד גדול בעיצוב הזהות של הילדים ככל שהם גדלים, הופכים לבני נוער ומבוגרים. האופן שבו בני המשפחה מתייחסים ומתפקדים יחד כקבוצה חברתית יכולים לעצב את ההערכה העצמית של הילד, הסוציאליזציה והזהות התרבותית. בנוסף, דו"ח של סו Flanigan באוניברסיטת מערב וירג 'יניה מצביע על האפשרות של סדר הלידה להשפיע על היווצרות של תפיסת העצמי של הילד.
תפקידים חברתיים מגדריים
דו"ח של ד"ר סוזן ד 'ויט בשנת 1997 מראה כי ילדים משני המינים צפויים לראות את תפקידי המגדר שלהם באותו אופן שבו הוריהם רואים. לדוגמה, הורים שגידלו ילדים עם הרעיון שבנים צריכים לבצע משימות כגון לכסח את הדשא, לצבוע את הגדר ולהוציא את האשפה, בעוד הבנות צריכות לעשות את הכלים, להכין ארוחת ערב ולנקות את הבית, עשויות להביא ילדים אשר מזדהים עם הסטריאוטיפים האלה לאורך חייהם. ילדים שגדלים עם הורים המעודדים תפקידים מגדריים אנדרוגינים יותר אינם מזדהים עם רעיונות סטריאוטיפיים של גברים או נשים, ומראים יותר עידוד מהורים. ילדים אלה נוטים להיות גמישים יותר במערכות היחסים שלהם ויש להם יותר הערכה עצמית.
זהות תרבותית
על פי המחקר של לינדה ג'ואנג, שפורסם בגיליון יוני 2010 של כתב העת של גיל ההתבגרות, ילדים שגדלו במשפחות עם מסורות אתניות בולטות נוטים יותר להזדהות עם המוצא האתני שלהם מאשר אלה שאינם גדלים בסביבות אלה. המחקר השווה 225 משתתפים שנכנסו לבגרות, והראו גם שהבנות מזוהות ביתר שאת עם המוצא האתני שלהן מאשר אצל הילדים. ממצאים אלה מאשרים כי הסביבה המשפחתית ממשיכה להשפיע על התפיסה העצמית של הפרט כאשר הם נכנסים לבגרות.
הערכה עצמית
הורים שהם יותר פתוחים לילדיהם, מעודדים ומציעים תמיכה רבה יותר, נוטים יותר לפתח ילד בעל הערכה עצמית גבוהה. מצד שני, סגנון הורות קריטי יותר מוביל להתפתחות של אדם בעל הערכה עצמית נמוכה, במיוחד כאשר הביקורת מכוונת כלפי המראה הפיזי של הילד, על פי מחקר של פסיכולוג התפתחותי. סוזן הרטר, בשנת 1993.
זהות דתית
מחקר שנערך בשנת 2007 על ידי ליסה ד. פירס לכתב העת "נישואין ומשפחה" מראה כי העבר הדתי של האמהות הוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הזהות הדתית של הילדים כאשר הם גדלים ומתבגרים. הבוגר הבוגר ילך ככל הנראה בדת וינקוט בעמדות הדתיות של האם בבית ובמשפחה החדשים שלה.